רש"ש על בבא קמא ט״ו

1 רש"י ד"ה ממונא ונ"מ דאי מודה מקמי דאתו סהדי ל"מ. לשונו בכאן תמוה דאפילו לא אתו סהדי כלל נמי ועי' לשונו בכתובות:

2 תד"ה אשר וי"ל דההיא דפ' ב"ס באיש איירי כו'. ור"ל דלעולם אשה כשרה לדון ונפלאתי דבגיטין ה ב אמרי' זמנין דמייתא ליה איתתא וסמכי עלה ר"ל דתצטרף להשנים להיותם ב"ד ע"ש הרי להדיא דפסולה לדין שוב מצאתי בחדושי רשב"א דהיה לפניו הגי' שם כיון דאשה כשרה להביא את גיטה זמנין כו'. וכן ברי"ף שם הגי' דלמא מייתא היא גיטה וע"ש בר"ן וזהו כוונת התוס' שם במש"כ ה"ג ר"ת כו' ור"ל לאפוקי מגי' הנ"ל ומעתה לפי גי' הלזו אין משם קושיא:

3 תד"ה ואי תפס דבמזיק הקילו חכמים כו'. לקמן בפ"ב על הא דפלסי' לסלא שמביאים התוס' בסה"ד כ' הנ"י בשם הרמ"ה טעם אחר נכון על הא דדוקא בתפס את המזיק: